<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ז</h1>
<h2>דף מב.</h2>
אמר רבא (סנהדרין כ"ד ב') קבל עליו קרוב או פסול בין לעדות בין לדין בין למחול על פיהם בין ליתן על פיהם אם לא קנו מידו על זה יש לו לחזור בו עד שיגמור הדין, נגמר הדין והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו אינו יכול לחזור בו (ע"פ רמב"ם סנהדרין פ"ז ה"ב). שהלכה כחכמים שאומרים כן. שלחו ליה מבי רב לשמואל לפני גמר דין וקנו מידו אינו יכול לחזור בו שהרי אפילו קיבל בעל דינו כשנים וקנו מידו אינו יכול לחזור בו כדגרסינן בפרק שבועת העדות (שבועות מ"ב א') ההוא דאמר ליה לחבריה מהימנת לי כבי תרי כל היכא דאמרת לא פרענא כו'. וכן, שנינו (סנהדרין כ"ד א'), מי שנתחייב שבועה לחבירו בבית דין ואמר ליה דור לי בחיי ראשך והפטר או דור לי בחיי ראשך ואני אתן לך כל מה שתטעון, פירוש דור השבע, אם קנו מידו אין יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יש לו לחזור בו עד שיגמור את הדין, נגמר הדין ונשבע כמו שאמרו לו אינו יכול לחזור בו כדברי חכמים שהלכה כמותם כדפסק שם רב נחמן וחייב לשלם (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). והוא הדין למי שנתחייב שבועת היסת והפכה אם קנו מידו או נשבע זה שהפכה עליו אינו יכול לחזור בו (רמב"ם שם ה"ד).
